ואז.. לא הבנתי למה כל כך קשה לי ומדוע אני חולה כל הזמן. לא ידעתי שאני עובדת במקום מסוכן לבריאותי.
הצליאק אובחן רק בגיל 30 כשהייתי כבר במצב גופני קשה ביותר.
אפיתי רק לצריכה אישית והבאתי לחם ועוגות כשהתארחתי מחוץ לבית כדי שיהיה לי מה לאכול.
עם הזמן פיתחתי לעצמי קו יצור למאפים ולחמים , שהעשירו את המפגשים החברתיים והמשפחתיים והפכו למקור פרנסתי.
אני תמיד אומרת שאם אפשר "לבחור" מחלה – "כדאי" לבחור בצליאק. הקפדה על תזונה ללא גלוטן ושמירה על אורח חיים בריא – מאפשרים לחיות חיים מלאים ובריאים.
כיום אני "חושבת בריא", פעילה ומוצאת את דרכי עם צליאק – הן מבחינה אישית והן מההנאה של אפייה ייחודית ובריאה, המפגישה אותי עם אנשים מעניינים ולא רק בשל צליאק.
מניסיוני הרב אני מנסה למנוע מאנשים את "תלאות הדרך" שעברתי כל השנים. אני מספרת ומרצה על רגישות למזון ומנסה לגרום לאנשים "להקשיב לגוף שלהם".
בכמה מקרים לאחר הרצאה שלי על רגישות למזון – אנשים הלכו להיבדק ונמצאו רגישים למוצרים שאכלו ,כמו חלב, ביצים, שוקולד או בוטנים.
כשאני נכנסת למטבח לאפות- אני נותנת "לידיים לקחת אותי " לחוויות חדשות.
זו דוגמא ל"עבודה הבלשית" שלי במטבח-לגלות ולייצר מוצרים חדשים, מגוונים וטעימים.
מה שעומד לנגד עיניי כל הזמן הוא שהמוצר המוגמר יהיה איכותי וכמובן טעים.
האפשרות להביא את הידע והניסיון שלי למזון בריא וטעים לילדים ומבוגרים – גורמים לי אושר רב.
מכאן אני שואבת השראה להמשיך ולהמציא כל פעם משהו חדש לחולי צליאק בפרט ולאנשים שוחרי בריאות ככלל.
כיאה למשפט "נפש בריאה בגוף בריא ".
.jpg?id=8021867)
.jpg?id=9682453)
